החלטה בתיק בש"א 181219/07

1.         בפני בקשת הנתבעים (להלן:"המבקשים") לחייב את התובעת (להלן:"המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם. 

2.         המבקשים טוענים, כי המשיבה היא חברה זרה ועפ"י המצוין בסעיף 7 לכתב התביעה מקום מושבה בברזיל.

לטענת המבקשים, אין למשיבה עסקים ונכסים בישראל והיא לא ציינה קיום משרד רשום בישראל ו/או קיום נכס בישראל.

המבקשים מבהירים כי אין מדובר בהפקדת ערובה בשל "עוניה של התובעת". מדובר בגוף שייתכן שיש לו נכסים, אך אילו אינם ידועים ואינם בארץ.

למשיבה אין מקורות כספיים מכל סוג שהוא בארץ ולא הוצג כל מקור כאמור.

לפיכך, לא ניתן יהיה לגבות את ההוצאות שייפסקו מהמשיבה, במידה והתובענה תדחה.

3.         המשיבה הגיבה לבקשה וטענה, כי יש לדחותה.

בתגובה נטען כי המשיבה היא בעלת איתנות פיננסית וצורף מאזן ודו"ח רווח והפסד, מתוך דו"ח לשנת המס 2006 שהוגש ע"י המשיבה לרשויות מס הכנסה בברזיל (נספחים A ו-A1 לתגובה). המשיבה התאגדה לפי הדין הברזילאי ועוסקת, בין היתר, בעיבוד מידע ונתונים פיננסיים ומתמחה במתן שירותים לחברות ביטוח וגופים פיננסיים ופרויקטים שונים בתחום המחשוב. בין לקוחותיה נמנים הגופים הפיננסיים הגדולים ביותר בברזיל והיא מעסיקה למעלה מ -150 עובדים.

כמו כן, התנהלותה של המשיבה עד כה מלמדת שהיא מקיימת אחר חיוביה באופן דווקני ואין סיבה להניח שלא תנהג כך גם בעתיד.

בנוסף, למשיבה כתובת קבועה וידועה המצוינת, בין היתר, בכותרת בכתב התביעה.

בנסיבות אלה, טוענת המשיבה כי, אין כל חשש אמיתי כי לא תוכל לעמוד בתשלום הוצאות המבקשים ולא תקיים את החיובים שיוטלו עליה או  כי היותה חברה זרה, ישפיע על יכולתם של המבקשים לגבות ממנה הוצאות, במידה ותיפסקנה.

4.         באשר לסיכויי התביעה טוענת המשיבה, כי עיון בכתבי הטענות מגלה כי על פניו, לא ניתן לומר כי מדובר בתביעת סרק ובחינת סיכויי הזכייה בשלביו ההתחלתיים של ההליך, היא מעשה כמעט בלתי אפשרי.   

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי אין די בטענת המבקשים לפיה משום שהמשיבה היא חברה זרה, ללא נכסים בישראל, יש מקום לחיוב בערובה ובהתחשב באמור לעיל, אין מקום להציב משוכות נוספות בדרכה של המשיבה לבירור התביעה.      

5.         בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת וטוענת כי הונה ופעילותה של המשיבה בברזיל אינו מעלה ואינו מוריד.

בארץ אין למשיבה דבר ואין מקום לחייב את המבקשים לרדוף אחרי המשיבה במדינות זרות, כשהמשיבה כופה עליהם ניהול של הליך סרק.

6.         לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש מקום לקבל את הבקשה:

א)         סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א.